קטגוריה: גיליון 3 – יוני 2012

מאמרים:

חקר מקרה: טיפול בטראומה חוזרת בילד בגיל הרך הנמצא באומנה – מאת סלינה רוזנבלום לפלמן (עברית עמ' 343 – 332)

טיפול באמצעות אמנות: תמורות בתהליך הסדרת המקצוע בישראל – מאת אלון האס (עברית עמ' 356 – 344)

טיפול באמצעות אמנות עם ילדים על הרצף האוטיסטי (ASD): התרומה הייחודית של חומרי האמנות – מאת ד"ר דפנה רגב וד"ר שרון שניר (עברית עמ' 364- 357)

ריקודי עם ואינטלגנציה רגשית בגיל הרך – מאת ד"ר עפרה וולטר ואונג'ו סט (עברית עמ' 377 – 365)

תקצירי תזות:

לסדר את הכאוס: הכתיבה האישית ככלי טיפול-עצמי במהלך מעברי חיים – מאת גליה פרידלנד בשן (עברית עמ' 378)

בחינת אופני הצפייה של צופה התיאטרון הצעיר על-בסיס דיון אינטרדיסציפלינרי ב"מרחב פוטנציאלי" ו"רוחק אסתטי – מאת אלינור דורי (עברית עמ' 379)

מאפיינים של השינוי בנרטיב המתהווה במשחק "מבוכים ודרכונים" ומשמעותם במפגש הדינמי בין עולמו הפנימי של הילד המשחק ועולם המשחק לו הוא שותף – מאת דנה מרואלי (עברית עמ' 380)

הצום לשמו: אנורקסיה כסגפנות חילונית – מאת רון פינקנברג (עברית עמ' 381)

המטפל הפצוע – הפצע הנפשי ומקום הטיפול האישי בקרב ביבליותרפיסטים בראשית דרכם – מאת נגה רוטשטיין (עברית עמ' 382)

חשיפה עצמית בקרב ביבליותרפיסטים – מאת חגית כץ (עברית עמ' 383)

ביבליותרפיה ואשמה אימהית – האם הביבליותרפיה מסיעת בהפיכת 'רגש אסור' ל'רגש מותר'? – מאת רונית משולם (עברית עמ' 384)

לידתו של מטפל: תהליכים מודעים ולא מודעים המשפיעים על התפתחות הזהות המקצועית של מטפל באמצעות אומנות – מאת יעל שלום (עברית עמ' 385)

ציור ונרטיב ככלים המעודדים ביטוי רגשי של חוויות חיים שליליות בקרב ילדים שהוצאו מהבית בגילאי 8-11 – מאת ניקה להמן (עברית עמ' 386)

השלכות של פגיעה מינית בתפקוד המיני בנשים בהריון – מאת אורלי אשכנזי (עברית עמ' 387)

לשרוד את הבלתי-נשרד – חוויות השואה דרך יומנים וציורים – מאת הדס אלול (עברית עמ' 388)

אמנות כאמצעי טיפול רגשי בקרב אמהות שסובלות מדיכאון אחרי לידה בחברה הערבית בישראל – מאת אפנאן חמד – אגבאריה (עברית עמ' 389)

תקצירי מאמרים נבחרים מהעולם:

תמות בשירים הנכתבים על ידי מטופלים עם פגיעה מוחית טראומטית (TBI): הבדלים בין קבוצות גיל – מאת דנה פרנקלין – סביון (עברית עמ' 391 – 390)

מפגש עם צרכים של תלמידים: תרפיה באמנות יצירתית בבתי ספר ציבוריים בג'רסי – מאת אירית בליטי (עברית עמ' 392)

ביקורת ספרים:

כשהזמן עמד מלכת: גילוי עריות, מפגיעה לצמיחה – מאת ד"ר נטלי תורג'מן (עברית עמ' 394 – 393)

כנסים בארץ ובעולם:

כנס בפלורידה, ארה"ב

כנס בניו דלהי, הודו

כנס בברמינגהם, אנגליה

כנס באוקלנד, ארה"ב

כנס בטורונטו, קנדה

כנס בוינה/קרמס, אוסטריה

כנס בסן אנטוניו, ארה"ב

כתב העת של בית הספר לטיפול באמצעות אומנויות מקדם בברכה את הצטרפותה של המגמה לביבליותרפיה מהפקולטה לחינוך לתוך כתב-העת.

מאמרים:

רבדים של מרחב במסע טיפולי – מאת מרב גלבוע (עברית עמ' 272 – 261)

אפיונים ייחודיים בעבודה טיפולית בחלל פתוח – טיפולים באמנויות בבית חולים בילדי יחידת המודיאליזה – מאת אסנת וינפלד יהודיין (עברית עמ' 285 – 273)

דיוקן האמן כצילו: מושג הצל ומעשה היצירה ב"הצל" מאת אנדרסן – מאת ד"ר רחל צורן (עברית עמ' 293 – 286)

דיאלוג עם חומרים: יוצרים מספרים על התנסויות בחומרי יצירה – מאת ד"ר שרון שניר וד"ר דפנה רגב(עברית עמ' 302 – 294)

תקצירי תזות:

תפיסת האם את הקשר עם ילדה בעקבות טיפול דיאדי באמצעות אמנות פלסטית ומשמעותה של האמנות הפלאסטית ככלי התערבותי בטיפול הדיאדי – מאת גלית שפירא (עברית עמ' 305 – 303)

החיים בזוגיות "פתוחה" / "סגורה" בקהילה ההומוסקסואלית: בין הבחירה המודעת לבין צפונות הנפש – מאת גיל לב (עברית עמ' 307 – 306)

הקשר בין הערכה עצמית גלויה, הערכה עצמית סמויה ותנועה – מאת ענבל קליפלד (עברית עמ' 308)

תהליך עיבוד המידע החברתי בקרב מתבגרים שנפלו קורבן לאלימות מצד בני גילם – מאת ענבל יהושע – ליבוביץ' (עברית עמ' 310 – 309)

"חוֹשֶׁבֶת שֶׁאָקוּם וְלֹא אֶמְצָא בָּתִּים" – החרדה המכוננת את חווית הבית כהיעדר בשירתה של תרצה אתר – מאת ליאור גרנות (עברית עמ' 312 – 311)

חוויית האבהות של אבות אסירים שהיו בנים לאסירים בילדותם – מאת ליטל מעודה (עברית עמ' 314 – 313)

השפעת שליטה עצמית על הקשר בין תפיסת מחלה לחרדה בקרב ילדים חולי אפילפסיה ואופן ביטוי המחלה בציוריהם – מאת מאיה אלשייך (עברית עמ' 316 – 315)

הסובייקטיבית של קשישות ערביות המתגוררות בקהילה ובבית אבות בהקשר לחרדת מוות בשאלונים ובציור הגשר – מאת רשא בולוס (עברית עמ' 317)

אחאים שכולים בגיל ההתבגרות: השתקפות השינוי מהעבר להווה בתפיסת העצמי ותפיסת המשפחה – מאת רויטל בר-בסטר רדה (עברית עמ' 318)

תפיסת חוויות לחימה של חיילי מילואים במבצע "עופרת יצוקה" במפגש עם טקסט ספרותי – מאת רועי חיון (עברית עמ' 320 – 319)

הבדלים בדפוסי הקשר הרגשי אם-ילד, בין ילדים המאותרים כמחוננים לבין ילדים שאינם מחוננים – מאת שרון דורון (עברית עמ' 322 – 321)

הגיבור הזה הוא אני? ייצוגים של תקווה אצל ילדים בסיכון שהוצאו מבתיהם למרכז חירום – מאת טל סלע (עברית עמ' 325 – 323)

דימוי גוף ודימוי עצמי בציור ובשאלונים, אצל נשים שחלו בסרטן שד – מאת זיוה בראל-שושני (עברית עמ' 326)

תקצירי מאמרים נבחרים מהעולם:

התרומה אמפטיה גופנית רפלקסיבית – פנומנולוגיה של יחסים אינטרסוביקטיביים בין חוקר ונבדק – מאת ד"ר דיתה פדרמן (עברית עמ' 327)

הקשר בין השינוי ביכולת קינסתטית והשינוי בפתיחות להתנסות בהכשרה המקצועית של תרפיסטים בתנועה – מאת ד"ר דיתה פדרמן (עברית עמ' 238)

תנוחות של עוצמה – מאת ד"ר טל שפיר (עברית עמ' 329)

ביקורת ספרים:

התשמע קולי? מחקרים חדשניים בתרפיה במוסיקה – מאת מיקי מנטש (עברית עמ' 331 – 330)

כנסים בארץ ובעולם:

כנס בדבלין, אירלנד

כנס בסיאטל, ארה"ב

כנס בסוואנה, ארה"ב

כנס בהונולולו, הוואי

כנס בלאגו די איסאו, איטליה

כנס בפריז, צרפת

כנס במונטריאול, קנדה

כנס בגוודלחרה, מקסיקו

כנס במנילה, פיליפינים

כנס בשיקגו, ארה"ב

כנס בליסבון, פורטוגל

נוירוני מראה וביטויים בקרב ילדים אוטיסטים

מאת: ורדית קצב, סטודנטית לתרפיה באומנויות, מסלול מנוסים, עבודה במסגרת הקורס "המח הרוקד" בהנחיית דר' ליאת אילון, אוניברסיטת חיפה.

עבודה זו מציגה את נושא נוירוני המראה (Mirrors-Neurons) וביטויים בקרב ילדים אוטיסטים, נושא שהתפתח בעשור האחרון. נוירונים אלו, מייצגים מערכת מוחית הנחשבת כבסיס הנוירולוגי לאמפטיה ומשתתפת בתקשורת בינאישית וכישורים חברתיים. לאורך השנים, קיימות עדויות לקשר בין פעילות נוירוני המראה לבין היכולות האמפטית והחברתית בקרב האוכלוסייה בכלל, ובקרב ילדים אוטיסטים בפרט. ייצוג נוירוני המראה קיים באיזורים מסוימים במוח, המתקשרים ליכולות החיקוי, הקשב המשותף, התאמת עצמי לאחר, התפתחות השפה ואפיוני תיאוריית ה-Mind.

מילות מפתח: אוטיזם, נוירוני מראה, חיקוי, תיאוריית ה- Mind, התאמת עצמי לאחר, קשב משותף.

לפניות בנוגע למאמר זה: אל ורדית קצב, דוא"ל, Vardit.katzav@gmail.com

מושג הבחירה והקשרו למוח – היבט אישי וטיפולי

מאת: חגית אורין, סטודנטית בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה. עבודה במסגרת סמינר "המוח הרוקד" / ד"ר ליאת אילון.

עבודה זו בוחנת את נושא הבחירה, כפי שהוא משתקף בתהליכים מוחיים, טיפוליים ואישיים. שאלות על הקשר בין הגוף והנפש בתהליכי בחירה, ומידת המודעות, הסובייקטיביות והרצון החופשי בתהליכי קבלת החלטות, נבחנות בהקשר המדעי, הטיפולי והאישי. כלי העבודה הוא חיבור אינטגרטיבי בין סקירה ספרותית של חומר מחקרי מתחום מדעי המוח, ספרות מתחום הפסיכולוגיה וכתיבה אישית נרטיבית המתייחסת לנושא הבחירה כמוטיב מארגן של סיפור חיים. מתוך כך נבחנות ההשפעות של העמדה המדעית, הטיפולית והאישית זו על זו.

מילות מפתח: בחירה, מוח, גוף- נפש, טיפול, סובייקטיביות.

לפניות בנוגע למאמר זה: חגית אורין, hagit.orin@gmail.com

טיפול קבוצתי באמנות כטיפול משלים לאנשים עם סכיזופרניה: ניסוי רב מוקדי אקראי מעשי

מאת: ענבל בר, בית הספר לטיפול באמצעות אומנויות, אוניברסיטת חיפה.

מטרת המחקר הייתה להעריך את היעילות הקלינית של טיפול קבוצתי באמנות עבור אנשים עם סכיזופרניה ולבדוק האם חל שיפור כלשהו אצל אלו שהשתייכו לקבוצה שקיבלה טיפול פעיל.
במחקר השתתפו 417 אנשים בני 18 ומעלה, שאובחנו עם סכיזופרניה. הנבדקים גויסו למחקר דרך שירותי בריאות נפש בקהילה ושרותי רווחה בארבעה מרכזים באנגליה ואירלנד. הנבדקים במחקר חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות ניסוי: 140 השתתפו בקבוצת טיפול באמנות בנוסף לטיפול סטנדרטי, 140 השתתפו בקבוצת פעילות בנוסף לטיפול סטנדרטי, ו 137 השתתפו בקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי בלבד. קבוצת הטיפול באמנות וקבוצת הפעילות חולקו לקבוצות של עד שמונה אנשים, אשר נפגשו פעם בשבוע במשך 12 חודשים למפגש שארך 90 דקות.
בטיפול באמנות התאפשרה לנבדקים גישה למגוון של חומרי אמנות ועודדו אותם להשתמש בהם כדי להביע את עצמם בצורה חופשית. לחברי קבוצת הפעילות הוצעו מגוון פעילויות שלא כללו שימוש בחומרי אמנות ויצירה כמו משחקי לוח, צפייה בסרט ודיון לאחר מכן, בילוי בבתי קפה וכדומה, ועודדו אותם לבחור במשותף את הפעילויות בהן הם ירצו לעסוק.
המדדים העיקריים היו תפקוד כולל ותסמינים של סכיזופרניה שהוערכו כעבור 24 חודשים. מדדים משניים היו תפקוד כולל ותסמינים של בריאות נפשית שנמדדו כעבור 12 חודשים על פי ההשתתפות והנוכחות בקבוצה, תפקוד חברתי, הקפדה על נטילת התרופות, שביעות רצון מהטיפול, הרגשה נפשית טובה, ואיכות חיים הקשורה לבריאות שהוערכה 12 חודשים ו 24 חודשים מזמן החלוקה האקראית לקבוצות. כל המדדים הוערכו באמצעות כלים מוכרים ומתוקפים.
על פי ניתוח תוצאות הניסוי, לא נמצאו הבדלים במדדים העיקריים בין שלושת קבוצות הנבדקים. גם במדדים המשניים לא נמצאו הבדלים בין הנבדקים בקבוצת הטיפול באמנות ובין הנבדקים שקיבלו רק טיפול סטנדרטי בבדיקה שנערכה כעבור 12 ו 24 חודשים. על פי תוצאות המחקר נראה כי הפנייתם של אנשים שאצלם אובחנה סכיזופרניה לטיפול קבוצתי באמנות, לא שיפרה את התפקוד הכולל שלהם, את בריאותם הנפשית או דברים שקשורים לבריאותם.
תוצאות אלה סותרות את הקווים המנחים לטיפול בבריטניה כיום, הממליצים למטפלים להפנות את כל האנשים המאובחנים עם סכיזופרניה לטיפול באמנות. מחברי המחקר מציינים כי לא ניתן לשלול כי טיפול קבוצתי באמנות מועיל לאנשים עם סכיזופרניה שלהם מוטיבציה להשתמש בטיפול הזה, אולם תוצאות המחקר הזה מראות כי טיפול קבוצתי באמנות אינו משפר את מצבם של החולים כשמדובר ברוב האנשים עם הפרעה זו.

ענבל בר, דוא"ל: baris@012.net.il

טיפול קבוצתי בפסיכודרמה עוזר לחולי פרקינסון

מאת: ד"ר דני יניב, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה

מקור

Sproesser, E., Viana, M.A., Quagliato, E.M., & de Souza, E.A. (2010). The effect of psychotherapy in patients with PD: a controlled study. Parkinsonism and Related Disorders, 16, 298-300.

ד"ר דני יניב, דוא"ל: Dan_yaniv@yahoo.com

טיפוח אמפתיה באמצעות משחק תפקידים

מאת: ד"ר דני יניב, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה

אמפתיה (התאמה רגשית עם האחר) ו- theory of mind(TOM – הבנת המצב המנטאלי של האחר) הן יכולות חשובות מאד באינטראקציות יומיומיות בכלל ובפסיכותרפיה בפרט. במחקר זה, בדקו החוקרים האם אימון במשחק תפקידים קשור לחיזוק יכולות אלה בקרב ילדים (מחקר 1) ומתבגרים (מחקר 2), וניסו להתחקות אחר המרכיבים באימון הקשורים עם חיזוק כזה. ההנחה הבסיסית היתה כי מאחר ובמשחק אדם לוקח על עצמו תפקידים בהם עליו לחוות רגשות של אחרים ולנתח את האמונות וההנעות שלהם, אימון כזה יטפח אמפתיה ו- TOM.
מדדים שונים של משתנים אלה ניתנו לנבדקים לפני ו-10 חודשים אחרי אימון במשחק או אימון באמנות ויזואלית-פלסטית / מוזיקה (של קבוצות ביקורת).
במחקר הראשון הושוו התוצאות של 35 בנים ובנות בני 9 שנפגשו לאימון שבועי בן 90 דקות עם אלו של 40 ילדים שהשתתפו באימון מקביל באמנות פלסטית. התוצאות הראו כי אימון במשחק, אך לא באמנות פלסטית, קשור עם עלייה בדירוג עצמי של אמפתיה אבל לא של TOM. מאחר והפעילות לא כללה אימון מפורש או גלוי באמפתיה, החוקרים הציעו כי "כניסה לנעלי האחר" והעידוד לשים לב לפרטים בקרב אלה שסביבם, הביא לתוצאות אלה. ביחס למדדי TOM, החוקרים שיערו כי אלה היו מלאכותיים ולא "אמיתיים"-דיים ולכן לא חל בהם שינוי.
במחקר השני השתתפו 28 נערים ונערות בני 14 שלמדו בבי"ס תיכון במגמת משחק, והושוו ל-25 תלמידים/ות במגמות אמנות או מוזיקה. רמת האימון במדיה היתה אינטנסיבית יותר מאשר במחקר הקודם (9 שעות שבועיות+הפקות) ושווה בשתי הקבוצות. המדדים הותאמו לגיל הנבדקים, ונעשה שימוש במדדTOM חדש שתוּקַף מול מדדים נוספים.
התוצאות הראו כי תלמידי תיכון שעברו אימון במשחק דירגו עצמם בסוף השנה כאמפתיים יותר (מובהקות גבולית, p=0.067) בהשוואה לתלמידים בקבוצות האחרות למרות שלא קיבלו אימון מפורש או גלוי באמפתיה. בנוסף, תלמידי מגמת משחק הראו עליה משמעותית יותר במדד ה- TOM מזו שהראו תלמידי הקבוצות האחרות.
החוקרים דנים באפשרות שאימון במשחק הוא הגורם האחראי לתוצאות אלה, לצד גורמים אפשריים נוספים, כמו למשל נטייה ראשונית למשחק תפקידים או ההבדלים ביכולות הנמדדות כבר בתחילת הניסוי. בכל מקרה, הממצאים מעידים על גמישות במיומנויות חברתיות כאמפתיה ו- TOM, ומצדיקים מחקרים עתידיים המכוונים לפיתוח מיומנויות אלה.

מקור

Goldstein, T.R. & Winner, E. (2012). Enhancing Empathy and Theory of Mind. Journal of Cognition and Development, 13, 19-37

ד"ר דני יניב, דוא"ל: Dan_yaniv@yahoo.com

 

מרחב המשחק החברתי: מודל לטיפול קבוצתי בדרמה תרפיה וטיפול באמנות בילדים המאובחנים בספקטרום האוטיסטי

מאת: גדעון זהבי, MA, דרמה תרפיסט, ודבורה פור, MA, מטפלת באומנות

הספקטרום האוטיסטי (PDD) מאופיין על-ידי המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות מנטאליות (DSM IV), בעיקר כפגיעה משמעותית ביכולות ההתחברות והתקשורת של הפרט. בדרך כלל ההתנהגויות, הפעילויות ותחומי העניין של המאובחנים בספקטרום האוטיסטי מוגבלים וחזרתיים (1994).

במאמר זה נציג מודל לטיפול קבוצתי בדרמה תרפיה וטיפול באמנות בילדים המאובחנים בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. מתוך ניסיון קליני מצטבר נתאר תהליך טיפולי של ביסוס והתפתחות שני רצפי פעולה: האחד מתקיים בין המרחב האידיוסינקראטי של המטופלים לבין מרחב האינטראקציה הבינאישי; האחר מתאר את נטיית המטופלים למסגרות משחק דמיוניות, או למשחק מבוסס מציאות.

במאמר יועלו וינייטות קליניות מתוך טיפול קבוצתי של ילדים שאובחנו בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה, ובאמצעותן נדון במודל הטיפולי על ארבעת רבדיו: א) תפקידם הייחודי של המטפלים כ"סוכנים של העצמי", ב) מקומן הייחודי של האמנויות בתהליך הטיפולי, ג) שלושת השלבים האופרטיביים של המפגש הטיפולי, ד) ביסוס המודל בפסיכולוגיה החברתית ובתורת יחסי אובייקט.

במאמר נטען כי השיפור במיומנויות החברתיות והתקשורתיות אצל המשתתפים והפנמתן מתאפשר מתוך התפתחות חוויית העצמי שלהם, ומציאת דרכים לביטוי חוויית העצמי במישור הבינאישי. טענתנו היא, שהמטרה הכפולה של רכישת מיומנויות חברתיות והתפתחות חוויית העצמי דורשת מהמטפל להיות פעיל במפגשים במישור האישי והבינאישי כאחד, ושהשימוש בדרמה ואמנות מאפשר את תהליך הלמידה הראשוני ברמה החווייתית ומכאן את קידום המטרות.

מילות מפתח: דרמה תרפיה, טיפול באמנות, הספקטרום האוטיסטי, טיפול קבוצתי, מרחב המשחק החברתי

לפניות בנוגע למאמר זה: גדעון זהבי, דוא"ל: gideon_zehavi@hotmail.com

 

 

 

 

"לחבר את הכנפיים" – קבוצות תרפיה באמצעות צפייה בסרטים, להורים וילדיהם המתבגרים, השוהים בפנימייה

מאת: אוסנת רפאלי-סתיו, תרפיסטית בדרמה ואומנות (MA אונ' ת"א+ דוקטורנטית לתיאטרון), מרצה לדרמה תרפיה במכללת תל חי וליעד שוחט, עובדת סוציאלית (MA אונ' בר-אילן), עובדת בפנימיית "עלומים" (כפר סבא).

במאמר זה נתאר מודל עבודה של קבוצות תרפיה באמצעות צפייה בסרטי קולנוע, עם הורים וילדיהם המתבגרים, המתגוררים בפנימיית "עלומים" בכפר סבא. נראה כיצד שילוב ייחודי זה: צפייה בסרטים בטיפול קבוצתי, תרם לשיפור הקשר בין ההורים למתבגרים.

המתבגרים, שוהים בפנימייה בשל קשיים בתפקוד הוריהם. נקודת המוצא של הפנימייה היא, שעל ההורים להישאר שותפים מלאים לטיפול בילדיהם, הדבר מסייע הן להשתלבות הילד ולהתפתחותו האישית, והן לשיפור התפקודים ההוריים של הגרעין המשפחתי.
לשימוש בסרטים כאמצעי לתרפיה יש היסטוריה ארוכה. עם זאת יישום השיטה באוכלוסיה זו, בה הקשר בין ההורים לילדים פגוע וחסר, ייחודי. הסרטים, המהווים גירוי חזותי, קוגניטיבי ורגשי, לצד העבודה הקבוצתית הדינאמית, מאפשרים חוויה חיובית משותפת.
ניסיון מצטבר בהפעלת המודל, מראה כי המפגשים אכן תרמו לאיכות הקשר בין ההורים לילדיהם.
מילות מפתח: טיפול קבוצתי, קולנוע, מתבגרים, הורים, פנימייה.

לפניות בנוגע למאמר זה: אל אוסנת רפאלי – סתיו, דוא"ל: osnatrefa@gmail.com