קטגוריה: גיליון 1 – מאי 2011

הריקוד במעגל ובחלל החופשי והשפעתם על ויסות רגשי, שליטה עצמית ותחושת ביטחון בגיל הרך

מאת: ד"ר עפרה ולטר, מכללה אקדמית "תל חי", מכללה אקדמית "אוהלו"; לילך בן צבי, מכללה אקדמית "תל חי"

מבנה המעגל משמש אותנו פעמים רבות במהלך חיינו, לרוב כאשר אנו נמצאים במפגשים חברתיים. מחקר זה מתמקד בתרומתו והשפעתו של המעגל על התחום הרגשי-חברתי ובודק האם הריקוד במעגל, להבדיל מן הריקוד בחלל בלתי מאורגן, תורם לוויסות רגשי ולשליטה עצמית אצל ילדים בגן ומשרה בהם תחושת ביטחון. המחקר התבסס על שאלון שהועבר לקבוצה של 31 ילדי גן חובה בארבעה גנים שונים בהם מתקיים חוג לריקודי-עם. ניתוח ממצאים נעשה באמצעות חי בריבוע, לבדיקת הקשר בין משתנה הגיל לבין משתני המחקר ובין משתני הגיל וסוג הגן. בנוסף נעשה ניתוח באמצעות מבחן פירסון, שבדק את הקשר בין משתנה הגיל לבין משתני המחקר ובין ממוצע תחושת הביטחון לבין ממוצע הוויסות הרגשי והשליטה העצמית. הממצאים הצביעו שקיים קשר מובהק בין המעגל ובין תחושת ויסות רגשי ושליטה עצמית ותחושת בטחון אצל ילדים בגיל הרך, ואולם אין קשר בין שני משתני המחקר (ויסות רגשי ושליטה עצמית, ותחושת בטחון) ובין המשתנים הדמוגרפיים השונים (מין, גיל וסוג הגן).

מילות מפתח: שליטה עצמית, ויסות רגשי, ריקוד במעגל, ריקוד חופשי, גיל הרך

לפניות בנוגע למאמר זה: ד"ר עופרה ולטר, דוא"ל: Walterss@macam.ac.il ; לילך בן צבי, lilachbz@walla.com

"הכול סדוק כאן, כל דבר, וכך חודר האור" (ליאונרד כהן) – תעודת הזהות הנרטיבית, העולה מסיפוריהם של חברי פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני ומשמעות בחירתם בפעילות שלום  

מאת: אורנה רולניצקי, דורית גבאי, עמליה סלעי וענת מרנין-שחם, בוגרות תכנית מנוסים בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה. 

מאמר זה יסקור מחקר שבו נעשה ניסיון לזהות מהי "תעודת הזהות הנרטיבית", העולה מסיפוריהם של חברי פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, למען שלום, פיוס וסובלנות. החוקרות עקבו אחר התהליכים האישיים שעברו, דרך חווית אובדן ושכול עד לבחירה בפעילות שלום. תעודת הזהות נבחנה מתוך התבוננות בסיפורים אישיים המפורסמים באתר האינטרנט של פורום המשפחות השכולות. נבדקו מהן המשמעויות שמוצאים חברי פורום המשפחות השכולות – ישראלים ופלסטינים, בחווית השכול ובבחירה בפעילות שלום, כפי שעולה מהנרטיבים שנכתבו על ידיהם. 

מילות מפתח: תעודת זהות נרטיבית, פורום המשפחות השכולות, נרטיבים. 

לפניות בנוגע למאמר זה: ענת מרנין שחם, דוא"ל: anatmarnin@gmail.com

סרטן שד – האם וכיצד יבוא לידי ביטוי בציור עצמי  

מאת: זיוה בראל-שושני, רחל גיל, אינסה צ'רניקוב  ורותם רגב, סטודנטיות בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה. 

מטרת מחקר ראשוני זה הייתה לבחון כיצד מחלת סרטן השד תבוא לידי ביטוי בציוריהן של נשים שהחלימו מן המחלה. במדגם של 11 נשים שחלו בסרטן שד הועבר מבחן ציור דמות עצמי (Machover, 1949) ונערכה השוואה בין ציור דמות עצמי בהווה, לציור דמות עצמי רטרוספקטיבי. שוער כי יימצאו הבדלים בין הציורים בסימני השדיים, הפה וקווי המתאר של הגוף. נמצא הבדל מובהק בקירוב בסימני בולטות השדיים, אך לא בשני הסימנים האחרים. כמו כן, נמצא הבדל מובהק בין הציורים בקווי מתאר הראש, מה שייתכן ומעיד על צורך במרחב אישי מוגן או שימוש באינטלקטואליזציה.  נוסף על כך, נמצאו ביטויים לטראומה של המחלה בשני סוגי הציורים, שהעידו על הימנעות מלדבר (פה חסר, מוצלל או חתוך) ולראות (עיניים חלולות, מוצללות או נקודות), חרדה וחוסר שליטה לגבי הגוף (קו גוף מקווקו, מנותק או מודגש) ותחושת אי יציבות (נתק בין פלג גוף עליון ותחתון והצללות). תוצאות אלו מראות שמחקר המשך עשוי לתרום למציאת כלי אבחוני פשוט שיהווה תשתית לזיהוי נשים בסיכון רגשי ובניית תוכנית התערבות מתאימה. 

מילות מפתח: סרטן שד, מבחן מחובר, ציור דמות אנוש, רטרוספקטיבי. 

לפניות בנוגע למאמר זה: זיוה בראל-שושני,  דוא"ל, zivabarel@gmail.co

ניתוח פסיכואנליטי לטקסט ספרותי: המקרה של "ד"ר ג'קל ומיסטר הייד" לאור המקרה של "סיביל" (חולה ב DID)

מאת: נטלי תורג'מן, דוקטורנטית בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה.

המאמר דן בשני סיפורים: טקסט ספרותי-בלשי מאת סטיבנסון "המקרה המוזר של ד"ר ג'קל ומר הייד"  ובמקרה של "סיביל", חולה בהפרעת הזהות הדיסוציאטיבית.  ליזה (1993) טוען כי צריך לקרוא את היצירה הספרותית של סטיבנסון לפחות פעמיים על מנת להבינה כראוי. בקריאה ראשונה יש להתייחס אליה כסיפור פנטסטי, בלשי, על אדם שרוקח משקה מסתורי ובקריאה השנייה כסיפור בו ניצב לפנינו אדם בעל שתי אישיויות (Lizza, 1993). היצירה הספרותית מנותחת במאמר זה דרך מבט פסיכואנליטי, כך שההתייחסות לד"ר ג'קל ומר הייד היא לא כאל שתי דמויות אקטואליות, בעלות גוף שונה, אלא אל מר "הייד" כאישיות בתוך ד"ר ג'קל עצמו – אישיות "חבויה". תוך כדי ניתוח היצירה הספרותית אתייחס ל- DID  ולמקרה המוכר של סיביל.

מילות מפתח: ריבוי אישיות, הפרעת זהות דיסוציאטיבית, DID, MPD, סיביל, סטיבנסון, ד"ר ג'קל ומר הייד, תיאטרון, כפילות.

לפניות בנוגע למאמר זה: נטלי תורג'מן,  דו"אל: tnatalyt@gmail.com

אינדיקטורים מבחינים במבחן (DAP (Draw-a-Person בקרב אנשים המאובחנים במחלת הסכיזופרניה 

מאת: מאיה טל, גלית אבוקרט, דנה בלום ושמרית ברש סטודנטיות בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה. 

המחקר הנוכחי בקש לבסס מחקרית אינדיקטורים המעידים על מצבים נפשיים  וסימפטומים של מחלת הסכיזופרניה, ולבדוק האם יימצאו הבדלים בין אופני הייצוג העצמי של אנשים החולים במחלת הסכיזופרניה לבין אנשים שלא אובחנו במחלה, באמצעות מבחן ציור עצמי Draw-A-Person (DAP).

מערך המחקר כלל השוואה בין שתי קבוצות בנות 10 משתתפים כל אחת: הראשונה, כללה גברים המאובחנים כחולי סכיזופרניה ובשנייה, נכללו גברים שהוגדרו כ"נורמטיביים". כל משתתף התבקש לצייר את עצמו בעפרון על גבי דף לבן. בציורי המשתתפים נבחנו סימפטומים של עיוותי בוחן המציאות וחוסר אינטגרציה באישיות, המאפיינים את מחלת הסכיזופרניה, דרך בחינת אינדיקטורים מבוססים מחקרית הקשורים בקשיים ביציבת הגוף ובעיוותים בקו מתאר הדמות (בהתאמה).

בהתאמה חלקית להשערות נמצאו הבדלים בין הקבוצות במידת הבולטות של יציבות הרגליים, כאינדיקציה לקיום הסימפטום של תפיסת מציאות מעוותת, וכן במידת הבולטות של ניתוק הראש מהצוואר, ניתוק הצוואר מהכתפיים והשמטת הצוואר, המעידים על קיומה של בעיה באינטגרציית האישיות. לא נמצאו הבדלים באינדיקטורים של אי יציבות כפות הרגליים ועמימות קו מתאר הפנים, ככל הנראה, עקב הטרוגניות גבוהה של תת סוגי הסכיזופרניה בקבוצת הניסוי. המחקר מעיד על צורך בחקר נוסף של ביטוי המצבים הנפשיים בקרב חולי סכיזופרניה, לרבות ההבדלים בין תתי הסוגים של המחלה, בכדי לאפשר אבחון מוקדם ומדויק יותר. 

מילות מפתח: אבחון, מבחן "צייר דמות אנוש", סכיזופרניה, אינדיקטורים ציוריים, גברים בגיל העמידה. 

לפניות בנוגע למאמר זה: מאיה טל,  דוא"ל redmuya@gmail.com

ביוגרפיה, כתיבה ספרותית וכתיבה תרפיה – המקרה של הסופר וויליאם סרויאן

מאת: ד"ר אלון רז, PhD, בית הספר לטיפול באומנויות והמגמה לביבליותרפיה – החוג לייעוץ והתפתחות האדם – אוניברסיטת חיפה; החוג למדעי ההתנהגות – מכללת עמק יזרעאל; פסיכולוג קליני (קליניקה פרטית).

במאמר זה אני מבקש לחקור לעומק את היחסים שבין ביוגרפיה של סופר, כתיבתו הספרותית ותהליכים של תרפיה עצמית בכתיבה, במקרה של הסופר וויליאם סרויאן. סרויאן העיד על עצמו כי הוא כתב – "כיוון שאני לא רוצה להאמין שאני חולה או חצי מת; כיוון שאני רוצה לשנות דברים לטובה; כיוון שכתיבה היא התרפיה שלי" (סרויאן, 1949, עמ' 2). יחד עם זאת חייו שלו היו רצופי משברים דיכאוניים חריפים ותחושת זרות וניכור קיומיים. מכאן ניתן לשאול שתי שאלות חשובות: האחת היא כיצד בא לידי המאמץ הכמו טיפולי של סרויאן בכתיבתו והשנייה היא, אלו אלמנטים בכתיבתו של סרויאן היה בהם כדי לקדם או לחסום  את המאמץ הכמו טיפולי שלו ומדוע. במאמר אני בוחן כמה מן המאפיינים המרכזיים בכתיבתו של סרויאן בתוך ההקשר של שתי השאלות המרכזיות הללו. לצורך כך אני נעזר גם ברעיונותיו של הפסיכואנליטיקאי דונלד ווינקוט ובעיקר בהלך הנפש האופייני להמשגותיו הייחודיות, על מנת להתקרב לחוויית החיים והכתיבה של סרויאן באופן שיש בו מימד תיאורטי, מבלי לאבד במפגש זה איכויות ליריות ופואטיות שהולמות את הדמות.

מילות מפתח: כתיבה תרפיה, ביוגרפיה, סרויאן

לפניות בנוגע למאמר זה: ד"ר אלון רז, דוא"ל:  alonr@yvc.ac.il

ריקודי בטן ככלי לתרפיה בתנועה

מאת: יעל מבור, סטודנטית בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה

תרפיה בתנועה הינה דיסציפלינה פסיכולוגית הנעזרת במחול ותנועה ככלים ליצירת טיפול רגשי. המאמר דן בשני מאפיינים של ריקודי בטן, העשויים לשמש ככלים יעילים לתרפיה בתנועה. המאפיין הראשון הוא העצמה נשית הנוצרת עקב תחושת ההזדהות של הרוקדת עם זהות מינית-נשית-קולקטיבית. בהקשר זה, מציג המאמר ממצאי מבדק, המראים כיצד נשים הרוקדות ריקודי בטן בוחרות להחצין את הזהות הנשית שלהן בציור דמות אנוש. המאפיין השני בו דן המאמר הוא תחושת השליטה שרוכשת הרוקדת בנוגע לגופה ומיניותה.

מילות מפתח: תרפיה בתנועה, ריקודי בטן, מחול מזרחי, העצמה נשית, דימוי גוף, ציור דמות אנוש.

לפניות בנוגע למאמר זה: יעל מבור, דוא"ל: yaelmavor@gmail.com

אפשרויות מחקר בטיפול באמצעות אמנויות 

מאת: ד"ר הוד אורקיבי, בית הספר לטיפול באמצעות אומנויות, אוניברסיטת חיפה. 

המאמר של קרולן (2001) סוקר בצורה בהירה מגוון שיטות מחקר ליישום בתחום הטיפול באמצעות אמנות חזותית. המאמר פותח בהגדרת מונחי יסוד במחקר, כגון פרדיגמה, מודל, סוגי משתנים, תוקף, מהימנות ואחרים. מוצגת הבחנה ברורה וממוקדת בין גישות מחקר כמותניות, איכותניות, ומחקר יצירתי מבוסס-אמנות.

חלקו העיקרי של המאמר מציג מגוון שיטות מחקר כגון: מחקר ניסויי, מחקר תצפיתי, מחקר תיאורי, מחקר נרטיבי, מחקר סקר, ועוד. חוזקו של המאמר טמון בדוגמאות מתחום הטיפול באמנות חזותית המוצגות עבור כל אחת משיטות המחקר. הדוגמאות מסייעות לקורא בהבנת יישומן של השיטות השונות – הלכה למעשה. לדוגמא, מחקר ניסויי שבדק את השפעת טיפול באמנות חזותית על זהות עצמית בקרב מתבגרים עם קשיים רגשיים חמורים. המשתתפים  הוקצו באופן מיקרי לשתי קבוצות: קבוצה שקבלה את הטיפול באמנות וקבוצת ביקורת שלא קבלה את הטיפול באמנות. מערך המחקר כלל מדידות לפני ואחרי הטיפול.

לסיכום, המאמר מומלץ מאוד למטפלים, בכל תחומי האמנויות, המעוניינים "להציץ" אל מגוון אפשרויות המחקר בתחום, גם אם השפה המחקרית זרה להם וגם אם זו להם הצצה ראשונית.

ביבליוגרפיה

Carolan, R. (2001). Models and paradigms of art therapy research. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 18(4), 190-206. 

הוד אורקיבי, PhD, מטפל בפסיכודרמה ושילוב אמנויות. ראש היחידה ללימודי שדה ומרכז תוכנית התמחות, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה. דוא"ל:  horkibi@haifa.univ.ac.il

טיפול קבוצתי בפסיכודרמה יעיל על פני קבוצת תמיכה 

מאת: ד"ר דני יניב, בית הספר לטיפול באמצעות אומנויות, אוניברסיטת חיפה. 

מטרת מחקר זה הייתה לבחון את היעילות של שתי שיטות של טיפול קבוצתי מניעתי: שיטת אימון מיומנויות בפעולה (באמצעות כלים פסיכודרמטיים) בהשוואה לקבוצת תמיכה ורבאלית (לא מובנית), בקרב משפחות מהגרים (לטינו): בני נוער (גילאי 12-18) והוריהם, בארה"ב.  אחד ההורים השתתף בפגישות יחד עם המתבגרים, והן התקיימו במרכזים קהילתיים של קהילת הלטינו במשך 8 שבועות רצופים בסך הכל.  המפגשים התנהלו לפי תמות מוגדרות מראש וזהות בשתי הקבוצות (למשל – פגישה מס' 1: "איך אנו משתנים כמשפחה במהלך ההסתגלות לחיים בארה"ב?"). ההשוואה נעשתה בין תחילת התכנית לבין שנה לאחר סיומה באמצעות שאלונים שמולאו על ידי ההורים וכן באמצעות ראיונות.  בהשוואה לקבוצת התמיכה הורבאלית, העברת ההתערבות בשיטות פעולה פסיכודרמטיות (שכללו: חימומים, חילוף תפקידים, כפיל, מראה, כסא ריק, והפקת סצנות אישיות וחברתיות) הייתה מקושרת עם ירידה בסמפטומים שליליים בהם: התנהגות התנגדות (oppositional defiant behavior), דיכאון, קונפליקטים בין הורים לילדים, ובעיות כלליות בקרב המתבגרים.  המאמר מראה למעשה כי קבוצות פעולה בפסיכודרמה עדיפות על פני קבוצות תמיכה המתייחסות לנושאים זהים, לפחות בקרב אוכלוסיות המתמודדות עם קשיי הגירה, וזאת על פני זמן ניכר (שנה).  המחקר   תורם לתיקוף השימוש בפסיכודרמה במניעה וטיפול, וזאת על רקע המחסור במחקרים אמפיריים סטנדרטיים של יעילות השיטה. 

ביבליוגרפיה

Smokowski, P.R. & Bacallao, M. (2009). Entre Dos Mundos/Between Two worlds: Youth Violence Prevention Comparing Psychodramatic and Support Group Delivery Formats. Small Group Research, 40(1): 3-27.

דני יניב, Ph.D, מטפל בפסיכודרמה. חבר סגל באוניברסיטת חיפה, ביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות; ובסמינר הקיבוצים, המרכז להכשרת מטפלים ביצירה והבעה, ת"א. דוא"ל:  Dan_yaniv@yahoo.com

דימוי גוף נשי: נשים צעירות ומבוגרות בראי מבחנו של Machover: Draw-A-Person  

מאת: חן בראליה, מנאר חמדאן, קארי גולן ואנה עווד, סטודנטיות בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות, אוניברסיטת חיפה. 

מחקרים מראים כי נשים נוטות לפתח דימוי גופני שלילי לאורך ימי חייהן. מאמר זה שיער כי נשים מבוגרות משקיעות יותר בחיצוניותן מאשר נשים צעירות, משום שהן חוות צורך רגשי להישאר מושכות, על אף תהליכי השינוי של הגוף. במחקר זה נעשה שימוש במבחן DAP בכדי לנתח ציורים של נשים צעירות (גילאי 25-35) ונשים מבוגרות (גילאי 55-65); זאת על ידי ניתוחם של שני קריטריונים עיקריים – מספר אביזרים והדגש על מידת החושניות והסקסיות בציור. התוצאות מראות קשר חיובי ומובהק בין מספר האביזרים בציור לבין גיל המציירת. 

מילות מפתח: דימוי גוף, מבחנו של  Machover: Draw-A-Person , הערכה עצמית 

לפניות בנוגע למאמר זה: מנאר חמדאן, דוא"ל:  manora_82@hotmail.com;  קארי גולן, דוא"ל: carrie.voit@gmail.com;  חן בראליה, דוא"ל: chen_baralya@hotmail.com